גזר דין בתיק ת"פ 24949-10-11

מבוא

לאחר שנשמע חלק מעדות המתלונן הגיעו הצדדים ביום 26.12.11, להסדר טיעון (ט/2) במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן, (ט/1 - עיקר התיקון שינוי העבירה המרכזית ל "חבלה חמורה בנסיבות מחמירות " במקום "חבלה בכוונה מחמירה") , הנאשם הודה בעובדותיו והורשע בביצוע העבירות הבאות:

1.         חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן - "חוק העונשין"). 

2.         החזקת סכין - לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

3.          איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

הצדדים לא הגיעו להסדר בעניין העונש והוריתי על עריכת תסקיר של שירות המבחן.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם:

הנאשם היה נשוי ללינוי צרפתי  (להלן - "לינוי") וביום האירוע נשוא כתב האישום היו בהליכי גירושין.  בין הנאשם ולינוי ובין אייל אזולאי (להלן - "המתלונן") היתה היכרות מוקדמת. 

ביום 25.9.2011 סמוך לשעה 16:00 נסעה לינוי ברכבו של המתלונן בפרדס חנה, והנאשם - שהיה מצוייד בסכין גדולה עם להב באורך כ- 15 ס"מ - נסע אחריהם, עקף את רכבו של המתלונן מימין וחסם אותו.

הנאשם ירד מרכבו, ניגש לרכב המתלונן, פתח את דלת המושב האחורי השמאלי וביקש מלינוי שישבה שם כשהיא נושאת תינוק בידיה לרדת מהרכב, תוך שאיים עליה בפגיעה בגופה, באמצעות הנפת הסכין לעברה, וזאת על רקע חשדו כי ללינוי קשר רומנטי עם המתלונן.

לינוי ירדה מן הרכב והחלה ללכת על המדרכה כשהתינוק בידיה והנאשם חזר לרכבו והחל בנסיעה איטית בצמוד למדרכה תוך איום לפגוע בגופה של לינוי באמצעות הנפת הסכין לעברה, ותוך שהוא צועק עליה לעלות לרכבו, אך היא סירבה. המתלונן נסע אחרי הנאשם וחסם עם רכבו את רכב הנאשם. הנאשם והמתלונן ירדו מרכביהם והנאשם תקף את המתלונן בסטירה על פניו. בין השניים התפתחו חילופי דברים ודחיפות במהלכם החזיק הנאשם בסכין ואיים כי ידקור את המתלונן ויהרוג אותו.

בהמשך, הנאשם רץ אחרי המתלונן באוחזו בסכין ודקר אותו באמצעותה בכוח, בבית החזה משמאל.

המתלונן נפל על הארץ ובעודו שרוע שם תקף אותו הנאשם בעומדו מעליו, בכך שבעט בו וסטר לפניו. כן צעק ואיים עליו כי יגמור אותו ויחסל אותו. בשלב זה הורחק הנאשם מהמתלונן על ידי עוברים ושבים. לאחר שהורחק ניגש הנאשם ללינוי כשהוא מנופף לעברה בסכין המגואלת בדם, כינה אותה "בוגדת" ודרש ממנה לעלות לרכבו ולמסור לו את התינוק. 

כתוצאה מהדקירה נגרמו למתלונן פצע חודר לבית החזה עם דימום ותמט של הראה, אמפיזמה תת עורית והמטומה בשרירי בית החזה, משמאל. המתלונן הובהל לבית החולים "הלל יפה" בחדרה כשהוא  בסכנת חיים. הוא טופל ואושפז שם במשך 9 ימים, אך בשל החמרה במצבו הועבר לבית החולים "רמב"ם" שם נותח ואושפז במחלקה הכירורגית למשך 7 ימים.

תסקיר קצין המבחן

מן התסקיר עולה כי הנאשם גדל במשפחה מכובדת ונורמטיבית. הנאשם ללא עבר פלילי, השלים 12 שנות לימוד (ללא תעודת בגרות) ושירת בצורה טובה מאוד בצה"ל שנה ו -10 חודשים עד ששוחרר מטעמי בריאות והוכר כנכה צה"ל לצמיתות בדרגה של 25% בשל פציעה בתאונת דרכים, בגינה עבר 3 ניתוחים בכתפו ועדיין סובל כאבים ומגבלות בתנועה. 

לאחר השירות הצבאי השתלב הנאשם בעבודות שונות, התנדב למשמר האזרחי, נשא את המתלוננת לאישה בהיותו בן 20 ונולדו להם 2 ילדים.

לאחרונה, הנישואין עלו על שרטון גם בשל חובות רבים אליהם נקלע הזוג בשל מתן הלוואות לאבי הנאשם, ואף שהמתלוננת ציינה כי בשנתיים האחרונות לנישואין החל הנאשם לגלות התנהגות אובססיבית וקנאית כלפיה, העריכה אותו "כאדם טוב לב בעל רצון לסייע ולתת מעצמו, וכן מבטאת יחס אימהי כלפיו וכן ביטאה תקוותה כי ... יצליח לשקם חייו בעתיד". יחד עם זאת, היא חוותה את העבירה כטראומה ומקונן בליבה חשש תמידי ביחס לעתיד, אם כי, ציינה שמאז ביצוע העבירה הנאשם לא הטריד אותה.

אף שהנאשם הודה בביצוע העבירות התרשם קצין המבחן כי הוא "...נטה לצמצם מידת אחריותו על מעשיו ולטשטש ביצועם, תוך שנוקט בעמדה קורבנית ותולה מעשיו כפעולה לשם הגנה עצמית... אנו מתרשמים מאדם בעל תפקוד תקין לאורך חייו המתבטא בין היתר, בשמירה על רצף תעסוקתי, בהתנדבות קודמת במסגרות אכיפת החוק ובהעדר מעורבות קודמת בפלילים. כמו כן התרשמנו כי תפיסת תפקידו כהורה הינה גורם משמעותי בחייו אשר יכול להניעו בתהליך שיקום בעתיד. לצד זאת, אנו מתרשמים מקיומם של גורמי סיכון לאלימות על רקע כך שנוקט בעמדה קורבנית ומתקשה לגלות אחריות רחבה למעשיו, היותו בעל תפיסת ערך עצמי פגועה המתקשה לגבש עמדה אסרטיבית ביחסים בין-אישיים, דבר המגביר הסיכון לדחיסת כעסים ולהתפרצות תוקפנית חסרת שליטה, היותו בעל קשיי נפרדות ביחסים בין-אישיים, והיותו בעל יכולת חלקית לתובנה רגשית ולאמפטיה לנפגעי העבירה. התרשמותנו כי נוקט בעמדה קורבנית ומשליך האחריות לביצוע העבירה על גורמים חיצוניים, חומרת העבירה שביצע ומאפייני האלימות השונים הכלולים בה, התרשמותנו ממאפייני אישיותו ומדפוסי תגובה אלימים, וכן מקשייו לבטא חולשותיו, מנטייתו לצמצם חומרת מעשיו ו התרשמותנו מקיומו של סיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד, אנו נמנעים מהמלצה טפולית בעניינו וממליצים על ענישה מוחשית ומרתיעה של מאסר בפועל אשר תסייע בהצבת גבול ברור להתנהלותו של הנ"ל".